פסק-דין בתיק עפ"ת 56489-01-11

1.         המשיב הורשע בהתאם להודאתו בעבירות של;

            גרם מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין + סעיף 64 ו- 40 לפקודת התעבורה.

            נהיגה ברשלנות - עבירה לפי סעיף 388(א)(1) לחוק העונשין + סעיפים 62(2) לפקודת התעבורה.

            גרם נזק לאדם ולרכוש ברשלנות (מספר מקרים) - עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה + סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורה.

            אי  מתן זכות קדימה בצומת - עבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה + סעיף 68 לפקודת התעבורה.

            פניה שמאלה שלא בבטחה - עבירה לפי תקנה 41 לתקנות התעבורה + סעיף 68 לפקודת התעבורה.

2.         כעולה מעובדות כתב האישום, המשיב נהג ברכב מסוג סובארו בכביש 90 מכיוון דרום לכיוון צפון. בהגיעו לצומת חוקוק, פנה שמאלה לכיוון קיבוץ חוקוק מבלי לתת זכות קדימה לרכב דייהטסו, שהגיע ממול ואשר היה נהוג על ידי אשר אלון. כתוצאה מהתאונה נהרגה קרין אלון ז"ל שישבה ברכב הדייהטסו במושב האחורי ונפצעו אסתר אלון שישבה במושב הקדמי של רכב הדייהטסו  וכן הנהג, אשר אלון. בנוסף, המשיב נפגע באופן קל וניזוקו כלי הרכב.

3.         על המשיב נגזרו העונשים הבאים;

            קנס בסך של 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו.

            מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או גרם מוות ברשלנות.

            צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 500 שעות וזאת בהתאם לתוכנית שתוכן על ידי שרות המבחן.

            פיקוח שרות המבחן למשך 18 חודשים, במהלכו ישולב בטיפול פרטי או קבוצתי, במסגרת שרות המבחן.

            פסילה בפועל של 9 שנים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וזאת בניכוי 90 יום פסילה מנהלית.

            פיצוי משפחת המנוחה בסך 10,000 ש"ח. 

4.         המערערת - מדינת ישראל סבורה, כי יש להחמיר את עונשו של המערער ולגזור עליו עונש משמעותי של מאסר בפועל וכן להאריך באופן משמעותי את תקופת הפסילה שנגזרה עליו.

5.         לטענת המערערת, לא מדובר כקביעת בית המשפט קמא ברף נמוך של מדרג רשלנות, אלא מדובר ברשלנות חמורה של המשיב.

6.         עוד טוענת המערערת, כי עונש שאינו מכיל עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, זהו עונש שאינו הולם את הנסיבות החמורות שגרמו לתאונה ואינו הולם, בעיקר, את התוצאה הקטלנית במקרה דנן.

7.         מנגד, טוען המשיב, כי בהתחשב בנסיבותיו האישיות, בעברו התעבורתי הקל ובאופן התאונה, הרי שאין להתערב בעונשים שנגזרו עליו בבית המשפט קמא.

8.         כל אחד מן הצדדים תמך טענותיו בפסיקה המשקפת את הגישה הנאותה לדעתו.